קמפיין מגיבים לתוכן של מתחרים

מתאים כשיש בשוק שלכם תוכן חי. מתחרים שמפרסמים, אנשי מקצוע שמדברים על התחום, כלים שמשווקים דרך לינקדאין. ככל שהקטגוריה שלכם יותר פעילה בפיד, כך המקור עשיר יותר.

מתאים במיוחד לקטגוריות שקשה לפלטר בבסיסי נתונים. אם אי אפשר לסמן את הקהל שלכם לפי תעשייה וגודל, אולי אפשר לזהות אותו לפי מה שהוא קורא.

לא מתאים כשהשוק שלכם שקט בלינקדאין. יש תעשיות שלמות שכמעט לא קיימות שם, ואין טעם לחפש בהן מגיבים.

ולא מתאים כאשר אתם מוכנים לוותר על שלב ההתאמה. תגובה על פוסט מוכיחה עניין בנושא. היא לא מוכיחה שהם הלקוח שלכם. מי שידלג על הבדיקה הזאת יגלה שהרשימה מלאה במתחרים, סטודנטים, יועצים ואנשים שסתם אוהבים לתת לייקים.

שלב א, לבחור מקורות. לא רק מתחרים ישירים. שווה לכלול גם אנשי מקצוע מוכרים בתחום, כלים משיקים שמדברים לאותו קהל, ואת התוכן שלכם עצמכם. פוסט של מומחה בתחום מייצר לעיתים קרובות תגובות איכותיות יותר מפוסט של מתחרה, כי אין בו הגנתיות.

שלב ב, למשוך את הפוסטים. מהעמוד של החברה ומהפרופילים של האנשים בה. הפוסטים האישיים כמעט תמיד מייצרים יותר תנועה מהעמוד הארגוני, אז לוותר עליהם זה לוותר על רוב המקור.

שלב ג, לאסוף את כל מי שנגע. מגיבים וגם מסמנים. המגיבים חמים יותר, המסמנים רבים יותר, ושניהם נכנסים.

שלב ד, להצליב. מי שהגיב על כמה פוסטים שונים, או על מקורות שונים, הוא לא צופה מקרי. זו הקבוצה שראויה לטיפול הכי אישי.

שלב ה, וזה השלב שלא מדלגים עליו. כל מי שנאסף עובר בדיקת התאמה מול ה-ICP של הקמפיין הזה. תפקיד, סוג החברה, גודל, שוק. מי שלא מתאים יורד, גם אם הגיב שלוש פעמים. התגובה היא שכבה על התאמה, לא תחליף לה.

שלב ו, ניקוי. בלוקליסט של הלקוח, כולל מתחרים. וניהול כפילויות מול הסבבים הקודמים, כי אותם אנשים מגיבים שוב ושוב.

וכאן צריך זהירות אחת שקובעת הכל: אל תגידו להם שראיתם אותם מגיבים למתחרה.

זה מרגיש כמו מעקב, זה שם אותם במגננה, וזה גם מזכיר להם את המתחרה בדיוק ברגע שאתם מנסים להיכנס לתמונה.

הדרך הנכונה היא להשתמש בסיגנל כדי לבחור את הנושא, ולא כדי לפתוח בו.

ההודעה הראשונה בקמפיין הזה לא מוכרת כלום. היא נכנסת לשיחה. מי שמנסה למכור בהודעה הראשונה לאדם שהרגע קרא תוכן של מתחרה מקבל בדיוק את התגובה שמגיעה לו.

ההצעה נכנסת מאוחר, ובזה הקמפיין הזה שונה מכל השאר בחוברת.

הם עסקו בנושא, לא בכם. הדרך פנימה עוברת בשיחה על הנושא, ורק אחרי שהיא קיימת אפשר להציע משהו.

מה שעובד: נקודת מבט משלכם, נתון או ניסיון שמוסיפים משהו לדיון שהם כבר בתוכו, ואז נכס שמעמיק אותו.

מה שלא עובד: להתחיל בהשוואה למתחרה. גם כשאתם צודקים, זה קורא כמו מכירה מתגוננת.

בלינקדאין הרצף מתחיל לפני ההודעה, וזה החלק שהכי הרבה קמפיינים מפספסים.

צפייה בפרופיל. נראה בהתראות שלהם, ומתחיל היכרות בלי לבקש כלום.

המתנה של כמה ימים. לא שולחים בקשת חיבור באותו רגע.

בקשת חיבור. בלי הודעה מצורפת, או עם משפט קצר אחד. בקשה שמצורפת אליה מכירה נדחית לעיתים קרובות יותר.

הודעה רק אחרי שהתקבלה. לא לפני.

ואז שיחה. שתיים או שלוש הודעות שמפתחות את הנושא, ורק אחריהן הצעה.

הקצב איטי ממה שנוח, וזה בכוונה. הקמפיין הזה נשען על כך שהאדם מרגיש שנכנס לשיחה ולא לרשימה.

הקמפיין רץ ב-HeyReach, עם מגבלות קצב שמרניות. צפיות פרופיל, בקשות חיבור והודעות, כולן מוגבלות ליום. חשבון לינקדאין שנחסם עולה יותר מכל מה שהקמפיין הזה יכול להכניס.

בלי חתימה ובלי וריאציה. אלה מנגנוני אימייל. בלינקדאין הם רק מסמנים שההודעה נשלחה בהמוניה.

קצר. ההודעה נקראת בטלפון, בין שתי ישיבות.

זרם ולא אצווה. תוכן חדש מייצר מגיבים חדשים כל שבוע. הקמפיין צריך להתעדכן ברציפות, אחרת פונים לאנשים שהעניין שלהם כבר התקרר.

מי שמריץ גם אימייל, שווה להצליב: אותם אנשים בשני הערוצים, בתזמון שלא נשמע כמו מרדף.

מדלגים על בדיקת ההתאמה. הכשל מספר אחת. הרשימה מתמלאת בכל מי שנמצא בפיד, כולל מתחרים ישירים שיקבלו מכם פנייה קרה.

מזכירים את המתחרה בשם. מרגיש כמו מעקב, ומחזיר אותם למחשבה על המתחרה.

מוכרים בהודעה הראשונה. הסיגנל אומר שהם מתעניינים בנושא, לא שהם מחפשים ספק.

שולחים בקשת חיבור עם פיץ' מצורף. אחוז הקבלה יורד, והחשבון נפגע.

רצים על מגבלות אגרסיביות. לינקדאין מגיב לזה, וההתאוששות ארוכה.

פונים לאותם אנשים בכל סבב. מגיב פעיל יופיע בכל משיכה. בלי ניהול כפילויות זה הופך להטרדה.

מריצים פעם אחת. המקור הזה מתחדש מעצמו. קמפיין חד פעמי מבזבז את היתרון האמיתי שלו.